פרשת צו
ויקרא פרק ו' פסוקים א-ו "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב צַו אֶת-אַהרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה: הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ. ג וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד, וּמִכְנְסֵי-בַד יִלְבַּשׁ עַל-בְּשָׂרוֹ, וְהֵרִים אֶת-הַדֶּשֶׁן אשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת-הָעֹלָה, עַל-הַמִּזְבֵּחַ; וְשָׂמוֹ, אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ. ד וּפָשַׁט, אֶת-בְּגָדָיו, וְלָבַשׁ, בְּגָדִים אחֵרִים; וְהוֹצִיא אֶת-הַדֶּשֶׁן אֶל-מִחוּץ לַמַּחנֶה, אֶל-מָקוֹם טָהוֹר. ה וְהָאֵשׁ עַל-הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד-בּוֹ לֹא תִכְבֶּה, וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר; וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה, וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים. ו אֵשׁ, תָּמִיד תּוּקַד עַל-הַמִּזְבֵּחַ--לֹא תִכְבֶּה
אנו רואים, שנתנה עבודה מיוחדת לכהן. העלאת קורבן עולה, השונה מכל שאר הקורבנות. יש להבין פסוקים אלו, תוך הכרת העובדה, שהתורה באה ללמד אותנו דרך חיים.
יסודות בלימוד פנימיות התורה
באופן רגיל, האדם נמצא במצב, שאינו רצוי לו.
מה על האדם לעשות כדי לשנות את מצבו?
ישנם שינויים רבים, שהאדם יכול לעשות, אך השינוי החשוב ביותר, העמוק ביותר, הוא במחשבתו. על כן ראוי לאדם להבין, מהי המחשבה אותה עליו לשפר ?
מציג הסולם את השאלה בהקדמת ספר הזהר אות י"ג האם המחשבה היא חכמה או בינה?
ואלו דברי בעל הסולם "ודע, כי לפעמים נקרא בזהר, השם מחשבה על החכמה ופעמים על הבינה, והענין הוא, כי מחשבה, פירושו הנוקבא דחכמה, ועל כן יש לכנותה בשם חכמה, כי היא הנוקבא דחכמה. אומנם מעצם בחינתה, הנה היא בינה ולא חכמה כנ"ל. אכן אין הבינה נקראת בשם מחשבה רק בהיותה בחינת ראש ביחד עם החכמה וזכור זה."
כפי המתבאר בהבנת דברי הסולם (ראה באריכות עמוד כ' בהקדמה ספר הזהר), שהמחשבה היא חיסרון המתקיים בחכמה. אומנם חכמה הוא דבר שלם, אך כאשר מלכות עולה להיות נקבה לחכמה (בצמצום ב'), היא נקראת בינה, היות שהבינה היא נקבה לחכמה. כאשר היא בעלת חיסרון, כתוצאה ממלכות שעלתה לשם, על כן נקראת במצב זה הבינה מחשבה.
המחשבה היא חיסרון, המצוי בחכמה. אם האדם מבין, שיש לו חיסרון בחכמה, עליו לייצר מחשבה. לעיתים המחשבה טורדת את האדם, ולעיתים האדם צריך לייצר את המחשבה באופן מודע.
כאשר המחשבה באה מיצר הרע, באה בניגוד לתכליתו של האדם עליו למגרה.
המחשבה היא המקור לכל ההתפשטות של ההרגשה, המצויה בלב האדם. אם נמגר את ההרגשה במקורה, דהיינו במחשבה, אזי נוכל לתקן עצמנו, כראויים לתכליתנו.
מהי הדרך הטובה ביותר למגר מחשבה רעה?
תשובה: לשרפה באש. אש הוא קו שמאל והיות וכאשר אדם חוטא, יצר הרע מסיתו לכך והוא שורף עצמו בשלהבת יצר הרע, על כן יש למגר, או להחליף אש זו באש טהורה על מזבח רצונו של האדם.
השרפה היא וויתור על הרצון, היוצר חיכוך פנימי בין ב' רצונות, החיובי כנגד השלילי. החיכוך הנוצר, הוא האש, הצריכה למגר את אש התאווה, הבאה מיצר הרע. על כן אל יפחד אדם מהמלחמה ביצר הרע. מלחמה יוצרת אש, שהאדם בפנימיותו אינו רוצה בה, היות ומחפש את השלום והשלווה. ללא מלחמה לא יגיע השלום והקם להורגך השכם להורגו.
החיכוך הפנימי הזה הוא כוח יצחק אבינו. מדת הגבורה קו שמאל.
מהו צו בעבודה?
אומר רש"י אין צו אלא זרוז. אמר רבי שמעון: ביותר צריך הכתוב לזרז במקום, שיש בו חיסרון כיס.
כיס הינו רצון, כפי שלמדנו בפורים על כִּיסֵה המן (אוזני המן), כיסה מלשון רצונות של המן, שנלקחו לקדושה, כפי שלקח מרדכי היהודי את בית המן והשתמש בו לקדושה.
חיסרון כיס, כפי שמביא רבי שמעון, הינו חיסרון של רצון. היות ומדובר בקדושה, חסר לאדם רצון של קדושה. אם כך נשאלת השאלה, מדוע יש לזרז את האדם? וכי יש מי שאינו מעוניין בקדושה?
אומנם כל בני האדם מעוניינים בפנימיותם בקדושה, אך החיצוניות, המורגשת, היא דווקא של יצר הרע, על כן מעדיף האדם להיות מוזן מהרצונות, הקיימים בו מכבר, עוד בהיותו נער.יצר לב האדם רע מנעוריו.
אומר הזהר הקדוש (צו טו) "אין צו אלא עבודה זרה, דהיינו סיטרא אחרא."
צו המבטא את האישה, שהיא עבודה זרה, מצריך את האדם לעשות את עבודת השמירה, הנקראת יראת ה'.
האדם צריך לזרז את עצמו לעבודה זו. ואין זירוז אלא במקום עצלות. העצלות נובעת מהנוחות, המתקיימת, במקום בו האדם נמצא. העצל אינו מעוניין להזיז עצמו. כל תנועה מצריכה שינוי מקום, שינוי רצון. אם אדם נמצא במקום מסוים, אם לא רואה בברור את ההנאה, שיכול להשיג מהמקום החדש, אינו מוכן להזיז עצמו למקום החדש. מה יזיז את האדם למקום חדש? זרוז.
זרוז בחינת זר, היות והרצון אליו צריך להגיע זר הוא לאדם. יש במילה זו גם את בחינת הרז, הסוד, שמתוך שלא לשמה אפשר להגיע ללשמה. לשם כך אדם צריך ללחוץ על עצמו, לזרז את עצמו לעבודה זו, שאין היא טבעית לו.
